איך חוזרים לקרבה
בזוגיות
אחרי
תקופה ארוכה
של מילואים?

החזרה הביתה היא התחלה.
עכשיו אפשר ללמוד להיפגש מחדש, בלי למהר ובלי להאשים.

זוג מחובק על הספה בבית, ותיק המילואים מונח לידם

כל כך שמחים שהוא בבית, הילדים מתרגשים, אתם יושבים מסביב לשולחן מחייכים,
אוכלים את האוכל שהכנת שהוא אוהב, והכול נראה בסדר.

אבל בפנים, משהו עוד מרחיק ביניכם.

אולי אתם צריכים להתרגל שוב להיות ביחד. אתם פה, אבל התרגלתם לפעול לבד.
לכן אין מילים, יש עייפות, יש תחושה של ניתוק, של שקט פנימי,
ואפילו תחושה קצת מוזרה של להיות אורח בבית שלך.

שתי ידיים אוחזות זו בזו ולב מעליהןואחרי שהילדים הולכים לישון, השולחן מתרוקן והבית נעשה שקט.
ושם, בין שניכם, יש לפעמים מבוכה.
יש פחות מגע.
יש ויכוח על דבר קטן, שלא באמת עליו.

הוא בבית, אבל הגוף והלב עוד לא לגמרי כאן.
לפעמים הוא צריך שקט.
לפעמים קשה לו לעבור מעולם אחד הביתה, והוא עוד לא לגמרי מוצא את מקומו.

ואת החזקת הכול.
את הילדים, את הלילות, את החששות, את ההחלטות, את השגרה.
יש הקלה גדולה שהוא חזר, ויש גם עייפות עמוקה.
ולפעמים שאלה שקטה: עכשיו פשוט חוזרים, כאילו כלום לא קרה?

אם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא לבד.
וזה לא אומר שהאהבה נגמרה.

למה זה מרגיש ככה, גם כשהוא כבר בבית

בתקופה הארוכה הזו חיינו בשני עולמות שונים.
הוא היה במקום של דריכות, רחוק מהבית.
ואת נשארת כאן, והחזקת הכול לבד. נעשית חזקה יותר, עצמאית יותר, וגם עייפה יותר.
הילדים גדלו שבועות וחודשים בלי אבא ביום יום, והבית המשיך לחיות.

ולכן הקרבה לא תמיד חוזרת בערב אחד.
זה לא כי הפסקנו לאהוב.
זה כי כל אחד מאיתנו עבר משהו שהשני לא חי איתו, ועכשיו אנחנו צריכים זמן להיפגש שוב.

גם השתיקה יכולה להיות דרך של הלב להגן עלינו, ולא חוסר אכפתיות.

כשאת צריכה מילים, והוא צריך שקט

לפעמים הוא צריך קודם לנחות: שקט, מקלחת, שינה, יום או יומיים בלי שאלות גדולות.
ואת, אחרי שחיכית כל כך הרבה, צריכה סוף סוף מילים. כתף. להרגיש שלא נשארת לבד.

שני הצרכים האלה אמיתיים.
השקט נשמע כמו ריחוק, והבקשה לשיחה נשמעת כמו לחץ.
ושני אנשים שכל כך רצו את החזרה, מוצאים את עצמם פגועים.

גם הילדים צריכים זמן.
יש ילד שנצמד, יש ילד ששומר מרחק, ויש ילד שבודק אם אבא באמת נשאר.

הריחוק אחרי מילואים אינו סימן שהאהבה נגמרה.
הוא סימן שעברנו תקופה ארוכה בנפרד, ועכשיו אנחנו לומדים להיפגש שוב.

אז איך מתקרבים, בלי ללחוץ

שתי כוסות קפה זו לצד זולא צריך שהכול ייפתר בלילה הראשון.
כוס קפה בשקט, ישיבה זה לצד זו, יכולות להיות הקרבה הראשונה.

משפט אחד שמכיר במה שהשני עבר פותח את הלב יותר מדרישה:
"אני יודע שהחזקת הכול."
"אני שמחה שחזרת, וגם אני צריכה זמן."

רבע שעה בערב, בלי טלפונים, יכולה להספיק כדי להתחיל.
לא "איך היה שם", אלא "מה הכי חסר לך עכשיו?". כתבתי על זה גם במאמר מתי באמת דיברתם.

ובמקום "אתה קר", אפשר לומר: "אני מתגעגעת אליך, ואני צריכה להרגיש שאתה באמת כאן."
בקשה מזמינה, והאשמה דוחפת החוצה. על זה כתבתי גם במאמר הזה.

הליכה קצרה, ישיבה במרפסת, יד על הכתף.
הקרבה הגופנית לפעמים צריכה זמן, וזה בסדר. כמו שכתבתי במאמר על ויטמינים לזוגיות,
דווקא המחוות הקטנות בונות מחדש את התחושה שאנחנו ביחד.

ולפעמים כדאי לא להישאר עם זה לבד

אם הריחוק לא מתרכך, ואם יש סימנים שנמשכים, כמו סיוטים, בהלה, כעס שקשה להרגיע,
או תחושה שאחד מכם לא מצליח לחזור אל עצמו, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
לא כי משהו בכם מקולקל, אלא כי יש חוויות שקשה לשאת לבד, גם בתוך אהבה גדולה.

אחרי יותר מעשרים שנה בקליניקה שלי ברמת גן, אני יודעת שזוגות רבים עוברים את השלב הזה. לא ביום אחד, אבל בצעדים קטנים של הקשבה, סבלנות ורצון להיפגש מחדש.

קרבה אחרי מילואים לא חייבת לחזור ביום אחד,
והיא גם לא חייבת להישאר רחוקה.
היא יכולה להיבנות מחדש,
במבט, במילה, ביד מושטת,
בקצב שמתאים לשניכם.

ייעוץ זוגי ומשפחתי וטיפול פרטני ורגשי

רוצים לחזור לקרבה
אחרי המילואים?

הוא חזר הביתה, אבל הקשר ביניכם השתנה, יש מרחק ואתם מתגעגעים לקרבה שהייתה.
אני מזמינה אתכם לגלות אילו כלים עוזרים לחזור להבנה, לקרבה, למגע ולתחושה שאתם שוב זוג אוהבים.
הרימו טלפון לשיחה ראשונית,
שבה תשמעו איך אפשר ליצור שינוי בדרך נעימה, מחבקת ומחברת.

דברו איתי בטלפון052-266-1139בואו נדבר בוואטסאפשליחת הודעה אישית לשרה