שוני בזוגיות: איך להפוך הבדלים להשלמה ולא למריבות?

בתחילת הקשר, דווקא ההבדלים בינינו יכולים למשוך אותנו זה לזו.

הוא רגוע במקום שבו אני נוטה להתרגש. היא מעשית במקום שבו אני חולם. אחד אוהב לתכנן כל דבר מראש, והשני מעדיף לזרום. אחד זקוק לשיחה כדי להרגיש קרוב, והשני צריך לפעמים שקט כדי לאסוף את עצמו.

בהתחלה זה יכול להיות מרענן. אנחנו מגלים אדם שחושב אחרת מאיתנו, רואה את העולם מזווית אחרת ומביא לחיינו משהו חדש.

אבל עם הזמן, אותם הבדלים בדיוק עלולים להפוך למקור של תסכול.

מה שפעם נראה לנו כמו רוגע, מתחיל להיראות כמו אדישות. מה שפעם נראה כמו ספונטניות, מרגיש כמו חוסר אחריות. הרצון לדבר מתפרש כחפירה, והצורך בשקט מתפרש כהתרחקות.

פתאום אנחנו כבר לא רואים את המיוחדות של האדם שבחרנו, אלא את מה שמפריע לנו בו.

אבל מה אם השוני בינינו לא נועד להפריד בינינו, אלא ללמד אותנו איך להשלים זה את זו?

לא נועדנו להיות אותו אדם

זוגיות טובה אינה מחייבת ששני בני הזוג יחשבו אותו דבר, ירגישו באותה עוצמה או יתמודדו עם מצבים באותה דרך.

לכל אחד מאיתנו יש אופי, צרכים, הרגלים, נקודות חוזק ונקודות רגישות. אנחנו מגיעים לקשר עם סיפורי חיים שונים, עם דרכים שונות לבטא אהבה ועם תפיסות שונות לגבי מה נכון, חשוב או רצוי.

השוני הזה טבעי. הוא אינו בהכרח סימן לחוסר התאמה.

הקושי מתחיל כאשר אנחנו מניחים שהדרך שלנו היא הדרך הנכונה, ולכן בן או בת הזוג צריכים לחשוב, להרגיש ולהתנהג כמונו.

אנחנו רוצים שהם יבינו לבד מה אנחנו צריכים, שיגיבו כפי שאנחנו היינו מגיבים ושישתנו בדיוק במקומות שבהם קשה לנו לקבל אותם.

אבל כשכל אחד מנסה להוכיח שהדרך שלו נכונה יותר, הזוגיות הופכת למאבק. במקום לחפש פתרון שמתאים לשנינו, אנחנו עסוקים בשאלה מי צודק ומי צריך להשתנות.

כשהמיוחדות שלי פוגשת את המיוחדות שלך

דמיינו זוג שבו אחד מבני הזוג נוטה לפעול במהירות, לקבל החלטות ולהתקדם, ואילו השני מעדיף לעצור, לבדוק את הפרטים ולחשוב על ההשלכות.

הראשון עלול לחשוב שבן זוגו מהסס יותר מדי. השני עלול להרגיש שבן זוגו פזיז ואינו מתחשב.

אם כל אחד יראה רק את החיסרון, הם ימשיכו להתווכח על אותה נקודה.

אבל אם ילמדו להסתכל אחרת, הם יוכלו לגלות שהמהירות של האחד עוזרת להם להתקדם, ואילו הזהירות של האחר מסייעת להם לזהות סיכונים ולבחור בחוכמה.

שניהם מביאים משהו חשוב לקשר.

הם לא צריכים לוותר על האופי שלהם. הם צריכים ללמוד מתי נכון להתקדם ומתי כדאי לעצור ולבדוק.

כך גם בזוגיות שבה אחד מבני הזוג חברותי וזקוק למפגשים ולאנשים, ואילו האחר זקוק ליותר שקט וזמן בבית. אפשר להפוך את ההבדל הזה למאבק, ואפשר ללמוד למצוא איזון בין זמן משותף עם אחרים לבין זמן זוגי ואישי.

כאשר מפסיקים לראות בשוני פגם שצריך לתקן, אפשר להתחיל לזהות את הערך שהוא מביא לקשר.

כמובן, לא כל הבדל משלים באופן טבעי כל הבדל אחר. לפעמים קיימים פערים אמיתיים בצרכים או בערכים, וצריך לדבר עליהם בכנות ולבדוק אם אפשר למצוא פתרון שמתאים לשני בני הזוג.

איך השוני הופך למקור של כעס?

בדרך כלל, המריבה אינה מתחילה רק מההבדל עצמו, אלא גם מהמשמעות שאנחנו נותנים לו.

הוא לא מדבר כשהוא כועס, ואני מפרשת את השתיקה שלו כחוסר אכפתיות.

אני מבקשת לדבר מיד, והוא מרגיש שאני לא מאפשרת לו להירגע.

הוא רוצה לסיים את הוויכוח ולהמשיך הלאה, ואני עדיין זקוקה להקשבה ולהבנה.

כל אחד מגיב מתוך הצורך שלו, אבל במקום להסביר מה הוא מרגיש, הוא מתחיל להאשים את האחר.

“אתה אף פעם לא מקשיב לי.”

“את תמיד עושה עניין מכל דבר.”

“אי אפשר לדבר איתך.”

“אתה פשוט לא מבין אותי.”

המשפטים האלה אולי מבטאים כאב אמיתי, אבל הם בדרך כלל גורמים לצד השני להתגונן. במקום להתקרב להבנה, בני הזוג מתרחקים ומנסים להגן על עצמם.

ככל שהדפוס חוזר, כל אחד נעשה בטוח יותר שהבעיה נמצאת אצל האחר.

וכאן מתחיל שינוי חשוב: להבין שלא תמיד צריך לשנות את התכונה של בן הזוג. לפעמים צריך לשנות את הדרך שבה אנחנו מפרשים אותה, מגיבים אליה ומדברים עליה.

המפתח הראשון: להפריד בין השוני לבין הפרשנות שלנו

לפני שאנחנו מחליטים שבן הזוג מזלזל בנו, לא מתחשב או אינו אוהב אותנו, כדאי לעצור ולבדוק מה באמת קרה.

האם הוא שתק כי לא אכפת לו, או משום שהוא זקוק לזמן כדי להירגע ולנסח את מחשבותיו?

האם היא שואלת שאלות רבות כדי לבקר אותי, או משום שהיא זקוקה לביטחון ולהבנה לפני קבלת החלטה?

האם הוא מתעקש על סדר כי הוא רוצה לשלוט, או משום שסדר מעניק לו תחושת רוגע?

לא תמיד הפרשנות הראשונה שלנו נכונה.

העצירה הזאת אינה אומרת שעלינו להתעלם מהתנהגות שפוגעת בנו. היא מאפשרת לנו להבחין בין מה שקרה בפועל לבין הסיפור שסיפרנו לעצמנו על מה שקרה.

במקום להאשים, אפשר לשאול.

במקום לקבוע מה האחר מרגיש, אפשר לברר.

במקום להגיב מיד, אפשר לקחת נשימה ולבחור כיצד לדבר.

לפעמים, שינוי קטן בפרשנות שלנו פותח אפשרות לתגובה אחרת ולשיחה שונה לחלוטין.

המפתח השני: להבין מה הצורך שמסתתר מאחורי ההבדל

מאחורי התנהגות שמכעיסה אותנו יכול להסתתר צורך שלא קיבל מענה.

אחד זקוק לביטחון ולתכנון, והשני זקוק לחופש ולגמישות.

אחת זקוקה לשיחה כדי להרגיש קרובה, והשני זקוק לזמן לעצמו כדי לחזור לשיחה רגוע יותר.

אחד מבטא אהבה דרך מעשים ודאגה מעשית, והשנייה זקוקה גם למילים חמות, למגע ולתשומת לב.

כאשר אנחנו רואים רק את ההתנהגות, קל לנו לבקר אותה. כאשר אנחנו מנסים להבין את הצורך שמאחוריה, נפתחת אפשרות למצוא פתרון.

למשל, במקום לומר: “אתה אף פעם לא מדבר איתי”, אפשר לומר:

“חשוב לי שנדבר על מה שעובר עלינו, כי כך אני מרגישה קרובה אליך. אם אתה צריך זמן להירגע לפני השיחה, אני יכולה לכבד את זה. חשוב לי שנקבע גם מתי נחזור לדבר.”

ובמקום לומר: “את לא נותנת לי רגע של שקט”, אפשר לומר:

“אני רוצה להקשיב לך, אבל כשאני נסער אני מתקשה לנהל שיחה טובה. אני צריך קצת זמן להירגע, ואחר כך חשוב לי שנשב ונדבר.”

שימו לב להבדל. אף אחד לא נדרש לוותר על הצורך שלו, אבל כל אחד לומד להתחשב גם בצורך של האחר.

המפתח השלישי: לעדן את ההבדלים במקום להקצין אותם

לכל תכונה יש צד שיכול לעזור לנו, אבל כשהיא מופעלת בעוצמה רבה מדי, היא עלולה להקשות עלינו ועל הסובבים אותנו.

החלטיות יכולה לעזור לנו להתקדם, אבל כשהיא הופכת לנוקשות, היא עלולה למנוע הקשבה.

רגישות יכולה לאפשר לנו להבין לעומק את האחר, אבל כשהיא מלווה בפרשנות מהירה לכל מילה, היא עלולה ליצור פגיעות ומתח.

צורך בסדר יכול להעניק ביטחון, אבל כשהוא הופך לדרישה שהכול יתנהל בדיוק בדרך שלנו, הוא עלול ליצור לחץ.

ספונטניות יכולה להכניס שמחה ורעננות לחיים, אבל בלי התחשבות בהתחייבויות היא עלולה לפגוע באמון.

המטרה אינה לוותר על התכונות שלנו. המטרה היא ללמוד לווסת אותן, להתאים את העוצמה שלהן למצב ולפתח גמישות.

אם אני נוטה להתעקש על דעתי, אני יכולה ללמוד לעצור ולשאול מה יש בדברי בן הזוג שכדאי לי לשקול.

אם אני נוטה לוותר על עצמי כדי למנוע מריבה, אני יכולה ללמוד להביע את רצוני בצורה ברורה ומכבדת.

אם אני מגיב במהירות מתוך כעס, אני יכול ללמוד לקחת הפסקה לפני שאני אומר דברים שאחר כך אצטער עליהם.

אם אני נמנעת משיחות קשות, אני יכולה ללמוד להישאר בשיחה גם כשלא נוח לי, בלי לברוח ובלי לתקוף.

המפתח הרביעי: להפסיק לחפש מי צריך להשתנות

אחת המלכודות הנפוצות בזוגיות היא המחשבה שאם רק בן הזוג ישתנה, הכול יסתדר.

אם הוא יהיה רגיש יותר, יהיה לנו טוב.

אם היא תהיה פחות ביקורתית, נפסיק לריב.

אם הוא ילמד לדבר, נרגיש קרובים.

אם היא תפסיק להתעקש, יהיה שקט בבית.

ייתכן שיש דברים שבן הזוג אכן צריך לשנות, אבל כל עוד אנחנו עסוקים רק במה שעליו לעשות אחרת, אנחנו עלולים לפספס את החלק שלנו במעגל שנוצר בינינו.

אפשר לשאול את עצמנו:

מה אני עושה כשההבדל בינינו עולה?

איך אני מבטא את הצורך שלי?

האם אני מקשיב כדי להבין, או רק מחכה לתורי לענות?

האם הדרך שבה אני מגיב מקרבת אותנו לפתרון, או גורמת לשנינו להסתגר ולהתגונן?

השאלות האלה אינן נועדו להטיל עלינו את כל האחריות. זוגיות היא מערכת יחסים של שני אנשים, ולשניהם יש אחריות להתנהלות שלהם.

המטרה היא לזהות את המקום שבו יש לנו אפשרות להשפיע.

לפעמים, כשאחד מבני הזוג משנה את הדרך שבה הוא מגיב, המעגל הזוגי מתחיל להשתנות. האחר מקבל הזדמנות להגיב אחרת, ונוצרת אפשרות לדפוס חדש.

השינוי אינו תמיד מיידי, והוא דורש נכונות משני הצדדים, אבל הוא יכול להתחיל בצעד אחד קטן.

המפתח החמישי: ליצור הסכמות שמכבדות את שנינו

לא מספיק להבין מדוע אנחנו שונים. צריך גם ללמוד לחיות עם ההבדלים ביום יום.

אם אחד אוהב לתכנן והשני אוהב לזרום, אפשר להחליט אילו דברים מתכננים מראש ובאילו תחומים משאירים מקום לספונטניות.

אם אחד זקוק לזמן שקט אחרי יום עמוס והשני רוצה לשתף ולדבר, אפשר לקבוע זמן קצר למנוחה ואחריו זמן שבו מקשיבים זה לזו.

אם אחד מבני הזוג נוטה להוציא והשני מעדיף לחסוך, אפשר לקבוע תקציב משותף לצד סכום אישי שכל אחד מנהל לפי שיקול דעתו, בהתאם ליכולת הכלכלית ולהסכמות ביניהם.

אם אחד זקוק ליותר זמן זוגי והשני זקוק גם למרחב אישי, אפשר לתכנן זמן משותף קבוע לצד זמן נפרד.

הפתרון אינו חייב להיות מושלם. הוא צריך להיות הוגן, גמיש ומתאים לשני בני הזוג.

במקום לשאול “מי צריך לוותר?”, אפשר לשאול “איך בונים דרך שתיתן מקום לשנינו?”

איך מתחילים לתרגל זוגיות משלימה?

נסו את התרגיל הבא יחד, בזמן רגוע ולא באמצע מריבה.

שלב ראשון: בוחרים הבדל אחד.

כל אחד מבני הזוג מציין הבדל אחד שחוזר ביניכם ויוצר מתח. רצוי להתחיל בנושא שאפשר לדבר עליו בלי להציף את הקשר בכעס.

שלב שני: מזהים את הצד החיובי.

כל אחד מנסה לזהות מה הערך שהתכונה של האחר יכולה להביא לזוגיות.

אולי הזהירות שלו עוזרת לכם לחשוב לפני החלטות חשובות. אולי הספונטניות שלה מכניסה לחיים שמחה ורעננות. אולי הרגישות שלו מאפשרת להבחין בדברים שאחרים מפספסים.

אין צורך להעמיד פנים שכל התנהגות טובה לכם. המטרה היא לבדוק אם יש בתכונה גם צד שאפשר ללמוד להעריך.

שלב שלישי: מסבירים את הצורך.

כל אחד משלים את המשפט:

“כשזה קורה, אני מרגיש או מרגישה… כי חשוב לי…”

השתדלו לדבר על עצמכם, ולא להאשים את בן הזוג.

שלב רביעי: מחפשים התאמה קטנה.

שאלו את עצמכם מה כל אחד יכול לעשות אחרת כדי להקל על האחר, בלי לבטל את עצמו.

בחרו פעולה אחת קטנה שאפשר לנסות במהלך השבוע הקרוב.

שלב חמישי: בודקים מה עבד.

אחרי כמה ימים, דברו על מה השתנה. מה עזר? מה עדיין קשה? מה כדאי להתאים?

אל תחפשו שלמות. חפשו התקדמות.

זוגיות משלימה אינה זוגיות ללא מחלוקות

גם זוגות שאוהבים, מעריכים ומשלימים זה את זו יכולים להתווכח.

המטרה אינה להגיע למצב שבו אין הבדלים או שאין רגעים של כעס. המטרה היא ללמוד להתמודד עם ההבדלים בלי לפגוע בכבוד, באמון ובקרבה.

יש הבדל בין שוני שאפשר ללמוד לנהל לבין התנהגות פוגענית שצריך להציב מולה גבול. השלמה אינה מחייבת לסבול השפלה, שליטה או אלימות, ואיזון אינו אומר שאחד מבני הזוג צריך להקטין את עצמו כדי לשמור על השקט.

זוגיות טובה מאפשרת לשני אנשים להיות שונים, להביע צרכים ורצונות, להקשיב זה לזו ולחפש דרך משותפת.

ככל שאנחנו לומדים לזהות את הדפוסים שלנו, להבין מה מפעיל אותנו ולבחור תגובות חדשות, כך נפתחת אפשרות לקשר שיש בו יותר גמישות, ביטחון, כבוד ואהבה.

השוני בינינו יכול להפוך לכוח שלנו

אולי בן הזוג שלך לעולם לא יחשוב בדיוק כמוך. אולי בת הזוג שלך תמשיך לראות מצבים מנקודת מבט אחרת.

וזה בסדר.

אתם לא חייבים להיות אותו אדם כדי לבנות חיים משותפים טובים. אתם כן צריכים ללמוד להכיר זה את זו, לדבר על מה שחשוב לכם ולמצוא את הדרך שבה המיוחדות של כל אחד יכולה לקבל מקום בתוך הקשר.

לפעמים, דווקא התכונה שהכי מרגיזה אותנו באדם הקרוב אלינו מצביעה על מקום שבו אנחנו יכולים ללמוד גמישות, סבלנות או דרך חדשה להתנהל. אין פירוש הדבר שכל תכונה שמפריעה לנו היא בהכרח מתנה. פירוש הדבר שאפשר לעצור, להבין מה קורה בינינו ולבדוק אם יש דרך טובה יותר להתמודד.

לא צריך לשנות את מי שאנחנו. צריך ללמוד איך להיות אנחנו, ביחד.

אפשר ללמוד דרך חדשה להיות ביחד

אם אתם מרגישים שההבדלים ביניכם חוזרים שוב ושוב לאותן מריבות, אפשר ללמוד לזהות את הדפוסים שמפעילים אתכם ולרכוש כלים מעשיים לתקשורת אחרת.

אני מזמינה אתכם לבדוק איך אפשר להפוך את המאבק להבנה, את הקיצוניות לאיזון ואת השוני להזדמנות לבנות קשר שיש בו יותר קרבה, כבוד ואהבה.

השינוי מתחיל בהבנה, ומתקדם בצעדים קטנים שאפשר ליישם בחיי היום יום.

שרה זלוף

איך הופכים את ההבדלים ביניכם לכוח מחבר ולא למריבה?

זוג אוהבים לא חייב להסכים על הכול, וגם לא חייב לחזור שוב ושוב על אותן מריבות. אפשר ללמוד לראות בהבדלים ערכים משלימים שמחזקים את הקשר.

אני מזמינה אתכם לשיחת היכרות אישית, רגועה ולא שיפוטית, שבה נבין יחד מה עומד מאחורי ההבדלים ואיך אפשר ליצור מהם קרבה.

בואו נדבר בוואטסאפשליחת הודעה אישית לשרהדברו איתי בטלפון052-266-1139