השינוי לא יבוא אם נחכה: איך מפסיקים לחכות ומתחילים לפעול

"אחרי החגים." "כשהילדים יגדלו." "כשהוא ישתנה." כמה פעמים אמרנו לעצמנו משפט כזה?

רובנו מחכים. מחכים לזמן הנכון, לאדם הנכון, לרגע שבו פתאום יהיה לנו כוח.

אבל השינוי לא יבוא אם נחכה לאדם אחר, או אם נחכה לזמן אחר.

שינוי אישי מתחיל ברגע אחד קטן, שבו אני מחליטה שהאחריות לחיים שלי נמצאת אצלי.

למה אנחנו מחכים, ומה זה עולה לנו

ההמתנה נראית בטוחה. כל עוד מחכים, לא צריך להסתכן, לא צריך לטעות, ולא צריך להתאכזב.

יש שני סוגים של המתנה. יש מי שמחכה לזמן אחר: לשנה החדשה, לחופש, לרגע שבו הכול יירגע. ויש מי שמחכה לאדם אחר: שבן הזוג יבין, שההורים ישתנו, שהבוס יעריך. בשני המקרים, המפתח לחיים שלנו נמצא בכיס של מישהו אחר.

אבל כאשר נהיה מוצפים ברגשות מעכבים: אכזבה, פגיעות, חרטה, פספוס ועוד, קל מאוד להישאר במקום. הרגשות האלה לוחשים לנו "עוד לא", "זה לא הזמן", "מי אני שאשנה". וכך, בלי לשים לב, עוברות שנים.

הזמן עובר בכל מקרה. השאלה היא רק אם הוא עובר עלינו, או שאנחנו עוברים אותו בדרך שבחרנו.

בסופו של דבר מה שמשנה אינו כמה שנים היו בחיינו, אלא כמה חיים היו בשנותינו.

להחליט להתרכז בטוב

נחליט החלטה: להתרכז בטוב שאנו רוצים.

נאפשר למידה והתחברות לשינוי דרך אהבה, אושר, בריאות והגשמת חלומות ומטרות.

החלטה כזאת לא צריכה תאריך מיוחד. אפשר לקבל אותה ביום שלישי רגיל, באמצע השבוע, בדיוק עכשיו. היא לא מבטיחה שהכול ישתנה מחר, אבל היא משנה את הכיוון שאליו אנחנו מסתכלים.

וכשהרגשות המעכבים מגיעים, נבחר לשנותם, דרך רגשות מקדמים: נחמיא, נאהב, נחזק, נשמח, נהנה.

אם יש לכם חלום שמחכה כבר שנים, כתבתי עליו גם במאמר היכולת להגשים חלומות.

שלוש החלפות קטנות שמזיזות הרבה

לשם כך נחליף:

את ההימנעות בהעזה.

לא צריך קפיצה גדולה. מספיק לעשות היום דבר אחד קטן שדחיתי.

את הספק והביקורת בפירגון.

בפעם הבאה שהקול הפנימי אומר "זה לא מספיק טוב", אפשר לענות לו: "עשיתי צעד, וזה כבר הרבה".

את הפטפטת המוחית במחשבות חיוביות.

כשהראש רץ בלי הפסקה, עוצרים לרגע ושואלים: מה כן טוב כאן עכשיו?

שלוש ההחלפות האלה נשמעות פשוטות, ובאמת הן פשוטות. הקושי הוא לזכור אותן ביום עמוס. לכן כדאי לבחור רק אחת מהן לשבוע הקרוב, ולתרגל אותה שוב ושוב עד שהיא נעשית טבעית.

לפעמים ההעזה הראשונה היא פשוט לומר "לא" בלי רגשי אשמה. על זה כתבתי בהרחבה במאמר איך להגיד לא?.

גם החולשות שלנו יכולות לעזור

אנחנו רגילים לחשוב שכדי להשתנות צריך קודם להיפטר מהחולשות. אני חושבת אחרת.

נסתייע:

בעקשנות, ליצירת התמדה.

באיטיות, להפעלת שיקול דעת.

בחשש, לפתיחות ללמידה.

אותה עקשנות שפעם עצרה אותנו, יכולה להיות הכוח שלא נותן לנו לוותר.

האיטיות מזכירה לנו לעצור ולחשוב לפני שאנחנו מגיבים. והחשש, אם מקשיבים לו בסקרנות, מראה לנו בדיוק איפה נמצא הדבר הבא שכדאי ללמוד.

השינוי שלי התחיל ממני

אני מכירה את ההמתנה הזאת מקרוב. במשך שנים חשבתי שכך פשוט נראים החיים.

הרחבתי את המודעות לרצונות שלי, לחלקים החלשים והפגיעים.

שחררתי אמונות ״אלה החיים״ ו״זאת אני״, ויצרתי שינויים והגשמתי רצונות גבוהים בכל תחום.

שיקמתי את הזוגיות, הגשמתי את עצמי במקצוע אחר, למדתי רבות והכרתי אנשים אחרים מופלאים, והאהבה נכנסה לכל תחום בחיי.

וזה נכון גם בזוגיות: במקום לחכות שבן הזוג ישתנה, אפשר להתחיל בצעד אחד שלכם. כתבתי על זה במאמר בזוגיות, אל תחכו שהוא ישתנה.

ולפעמים, כשהחיים מטלטלים, קשה לעשות את הצעד הראשון לבד. בדיוק בשביל זה יש טיפול רגשי במשברי חיים, שבו נמצא יחד מאיפה מתחילים.

תרגיל קצר: צעד אחד השבוע

קחו דף ועט, ותנו לעצמכם עשר דקות שקטות.

1. כתבו דבר אחד שאתם מחכים לו כבר הרבה זמן.
2. כתבו מה הייתם עושים אילו הפסקתם לחכות.
3. בחרו את הצעד הכי קטן שאפשר, כזה שלוקח עד עשר דקות, וקבעו לו יום השבוע.
4. כתבו איזה רגש עלול לעצור אתכם, ואיזה רגש מקדם תבחרו במקומו: להחמיא, לאהוב, לחזק, לשמוח או ליהנות.
5. בסוף השבוע שאלו את עצמכם: מה השתנה, ולו במעט?

ואתם? היכן תשקיעו השבוע את המודעות שלכם?

כל מה שנדרש זה להדליק אור קטן של שינוי כדי להפוך את חייך למוארים יותר.

רוצה להפסיק לחכות ולהתחיל לזוז?

לפעמים צריך מישהו לצידך כדי לעשות את הצעד הראשון. בואו נדבר, ונמצא יחד מאיפה מתחילים.

בואו נדבר בוואטסאפשליחת הודעה אישית לשרהדברו איתי בטלפון052-266-1139