איך נפרדים ממנגנון הענישה העצמית באמצעות סליחה?

״סבתא, את יודעת שאת מטומטמת?״
מתריס מולי הנכד הצעיר, בזמן שאני מגישה לו ולאחיו ארוחת בוקר.
המשכתי להגיש את הארוחה כאילו שאני לא מבחינה במילותיו הלא מכבדות.
״סבתא, הוא אמר שאת מטומטמת.״ מעורר אחיו אותי לתגובה התקפתית.

״שמעתי, ולא הגבתי מכיוון שאני עסוקה במחשבה מה זה אומר עלי כשמישהו אומר לי שאני טיפשה.
קודם כול אני סבתא שלו והוא הנכד שלי.
ואם אני טיפשה אז מה זה אומר עלינו כמשפחה. משפחה של טיפשים?
ובנוסף, אם מישהו בוחר להגיד דבר טיפשי, האם אני צריכה להגיב בכל?״ הסברתי בנעימות.
שני הנכדים התחילו לצחוק.

לצערי, החיים מלווים בפגיעות רבה, וחשוב היה לי לשמש עבורם דוגמה איך מגיבים לפגיעות בחיים העתידים. שהם ילמדו לא לשמר כעסים בתוכם כאבנים כבדות ובמקום זה לפתח יכולת לסלוח ולקחת בקלילות אירועים שליליים המעכבים את מקורות העוצמה שמובילים להגשמה עצמית, לבריאות טובה וגם לבניית מערכות יחסים טובות ומאושרות.

נכון, תמיד אנו יכולים לבחור- להתפרץ בכעס, להישאר בפגיעות שתחבל בחיינו, או לבחור לסלוח על המילים והגישה הלא נעימה של אנשים כלפינו, ובכך ולבחור להשתחרר במהירות  מהכאב ולא לצבור זיכרונות שאינה מטיבה איתנו ואוחזת בזיכרון כמו רעל שמרעיל לאט את חיינו.

סליחה – מה זה אומר?

להפסיק להרגיש נחותים מול חוסר הצדק והפגיעות,
להשתחרר מהתלות במשאלה שיאהבו אותי בכל מצב,
להתעלות מעל ההתנהגות של האחר כלפינו,
לא להתייחס לכל דבר שהאחר אומר כאמת,
לא להגיב ברצינות לכל התייחסות שלילית,
לקבל את העובדה, שאנשים לא מושלמים.

מה חושב אדם שקשה לו לסלוח?

הוא פגע בי ולכן לא מגיע לו שאסלח לו,
מגיע לו שאכעס עליו וכך הוא ילמד לא לחזור על מעשיו,
אם אסלח לו, הוא יכול לחשוב ששכחתי,
אם אני אסלח לו, זה אומר שהוא ניצח,
כל עוד אני כועס, אני מרגיש חזק וצודק,
אני אכעס עד שהוא יתנצל ויתחרט על מעשיו.

להיפרד ממנגנון הענישה העצמית

חזרו לאירוע שבו נפגעתם, וחשבו בנחת כיצד הייתם פועלים אחרת.
איזו תגובה היתה נכונה לכם יותר.
בדרך זו תרכשו יכולות נוספות להתמודדות עם מצבים דומים,
תשתמשו בתקשורת שלכם בדרך שתעזור לקדם אותכם יותר,
ובמקום להתגונן, לכעוס או לשתוק יהיה באפשרותכם להגיב בדרך שתכבד אותכם ותעזור לכם בהמשך.

לא נאפשר ליחס של האחר כלפיכם להגדיר את מי שאנחנו.
כאשר נוכל לזהות מה גרם לנו כעס, ומדוע אנחנו לא יכולים לסלוח, נוכל לרכוש דפוסי התנהגות ויכולת תקשורת שתעזור לנו להתמודד בעתיד במצבים דומים וגם לקבל את אירועי העבר ביתר קלות.

אנחנו בהחלט לא חייבים לסלוח, אנחנו יכולים להמשיך לסחוב את הפגיעות ולעכב את עצמנו בעזרת הכעס כמה שאנחנו רוצים. אבל לפחות כדאי שנדע את המחיר שאנו משלמים על חוסר הסליחה בתחושת הקטנה, ותקיעות.