שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: *לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם* (משלי ו ו).

התחלנו לחיות כנמלה: כל הזמן עסוקים, לחוצים ורצים ממשימה למשימה. מסתכלים ביאוש על המטרות ולא מבינים מה מפריע לנו וחוסם את דרכנו.

עכשיו הזמן להחכים. אם יש מה ללמוד מהנמלה שחיה בממוצע ששה חודשים ואוגרת מזון כאילו היא חיה לנצח, היא העובדה שבזמן שאנו מטפלים בעתיד אנחנו לא שוכחים לחיות את ההווה.

אולי יחשבו אותנו למשוגעים, כאשר נקבל את עצמנו כפי שאנחנו, נרגיש מבורכים ונודה במה שיש לנו, נראה את הטוב מעל הקשיים, נאמין שהחיים אינם צריכים להיות מושלמים כדי לחיות אותם בשלימות.

בואו נבדוק היכן אנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז

🔶*נלמד* מתי להרפות, ונעשה זאת באומץ.

🔶*נאהב* את עצמנו ונרגיש שאנו ראויים כפי שאנחנו.

🔶*נפסיק* לראות את העולם רק בגוונים של עשייה ומטרות.

🔶*נחווה* את חיינו בשלל חויות של הנאה, כייף ואהבה.


כשאתם יוצאים לטבע ונתקלים בנמלים העמלות ואוגרות מזון, היזכרו בכמה חשוב לדאוג לעתיד ולא לשכוח לחיות את החיים בהווה.