״כעסתי”, “התעצבנתי”, “התרגזתי”, “נפגעתי״ וכד’.
כל הביטויים האלה משקפים הצפה של – ״כעס בוער״, המציף ברגשות שליליים עזים כקנאה, שנאה, זעם, פחד, כאב, אשמה, בושה ועוד.
האדם מאבד שליטה והגיון. הוא מתפרץ, צועק, רוצה לנקום ולהלחם, או מסתיר את כעסו, ומתנגד לסיטואציה בדרך סמויה ופנימית.
כעס כזה מסוכן והרסני לכועס ולסביבתו.
הכועס משפיע על סביבתו דרך פחד ולא מתוך כבוד, אהבה והערכה אמיתיים.
הכעס פוגע גם בכועס עצמו, בתדמיתו החברתית, בביטחונו העצמי ובבריאותו הנפשית והפיזית.
לעומתו, ״כעס מבורך – דוחף אותנו לפעולה: לשנות ולהשתנות.
דוחף להגיב באופן אסרטיבי, ולהציב גבולות לסביבתנו.
שיתוף אישי:
אני מודה לכעס המבורך בחיי. תפקידו להזיז אותי מאיזור הנוחות, ודוחף לקחת אחריות ויוזמה לשינוי. לפעמים הוא מופיע בקטנה, שוב ושוב ואז…
בא הכעס המבורך.
״די, נגמר״ אני אומרת בשלב הכעס המבורך, ולוקחת אחריות, להתמקד ולפעול.
במערכת יחסים, אני קודם כל:
🔺מבררת מה מפריע לי.
🔺מתכננת מה אני רוצה להשיג.
🔺חושבת על תסריט השיח, שלאחריו הבעיה תיעלם או תשנה צורה.
🔺בוחרת סביבה וזמן שיתמכו בתוצאה הרצויה.
בשיחה אני רגועה, ממוקדת וגם נעזרת בהומור וקלילות.
אני לא תוקפת, לא משתמשת בגישת הקורבן, בפרצוף חמוץ, מאשים, מבקר או מתפרץ.
כעס גם דחף אותי לעשות שינויים מבורכים בתחום הזוגיות, המקצועיות והבריאות.
בוקר אחד קמתי עם כאב חזק בכתף, כזה שלא איפשר לי לנוע.
״איזה כאב נמצא בכאב?״ בררתי עם עצמי, וכאשר מצאתי מה מפריע לי – יזמתי שיחה.
מדהים, אחרי השיחה הכאב נעלם.
💕הכעס הוא כלי עזר הדוחף לפעולה, מעלה את תחושת הערך העצמי והביטחון ובעיקר, משחררת את הצורך להסתתר מאחורי כעס מיותר, הפוגע הן בנו והן באחרים.